שלום שמי דגנית, לא יאומן אבל חצי חיים כבר מאחורי!

עד כה הספקתי לא מעט אבל עדיין עם תחושה שלא מספיק.. 

'להיות בתנועה מתמדת' זאת למעשה האימרה הפנימית שלי, וממש רגע לפני שמתייבשים או נרדמים...

 

עיסוקי העיקרי בתחום המערכות מידע התחיל קצת לפני שנת 2000. וואהו כבר עברו כמעט 20 שנה..... עבדתי בחברות הייטק מובילות  בינהן IBM ו- COMVERSE וגם בחברות פרטיות כמנהלת צוות IT ובעיקר בניהול פרויקטים.

בשנים האחרונות מצאתי את עצמי מתענגת דווקא במגזר הציבורי המסורבל והבירוקרטי, שם הרגשתי את תרומתי רבה יותר בפישוט תהליכים מורכבים לניהול ידע ונגישות דיגיטלית.

הקמתי מעל 20 אתרים אינפורמטיביים עבור המגמות הטכנולוגיות של מינהל מדע וטכנולוגיה במשרד החינוך ועבור מסר, המרכז הארצי לסימולציה רפואית בתל השומר, שיבא להם גם הקמתי מערכת למידה מרחוק מבוססת מודל. 

​

על הקמת אתרים ומדיה חברתית ניתן לקרוא באתר שלי דגנים דיגיטליים. עד כאן עובדות יבשות ומשעממות!

​

לפני כשלוש שנים חזרה אלי לפתע הכתיבה... כילדה הייתי מרבה לכתוב ליומן אישי, לכתוב שירים ולפרוק רגשות מעורפלים. הכתיבה עזרה לי לסדר את המחשבות לראות את התמונה ברורה יותר.

עניין אותי במיוחד להבין מה קורה בין השורות, לצפות ולנתח, מה אנשים אומרים ולמה הם בעצם מתכוונים,  למה עושים כך ולא אחרת, מה מניע אותם ובסופו של דבר האם הם מודעים לכך.

עסקתי בצפיה Observation ובניתוח הדברים ובקיצור הרבה חפירות 'ארכיאולוגיות' לעצמי וגם לאחרים בכדי להביא את עצמינו לגרעין המזוקק של עצמנו.

 

ילדים תמיד העסיקו אותי. הרגישות שלי אליהם הייתה תמיד גבוהה מהרגיל. היה לי קל יותר להתחבר לעולם הילדים מאשר לעולם המבוגרים, יותר כיף שם, יותר תמים, יותר מזוקק.

​

התחלתי לאסוף תובנות שהגעתי אליהם במהלך חיי אותם הבעתי ב-בלוג השירה שלי ומשם המשכתי לכתיבת סיפורים (ראשית דווקא למבוגרים).

עד שבפסח 2018 'נפל' עלי הייעוד משום מקום ובאופן מפתיע: לכתוב ספרי ילדים ולא סתם ספרי ילדים, עלי כילדה שמחה, סקרנית, כשרונית, אמיצה וחולמנית שהשתעשעה בעיקר עם הדמיון הפורה שלה...

רק שלילדה הזו החלפתי את השם וקראתי לה ד-נ-י-ה !

​

דניה מביאה עמה בכל סיפור תובנות יישומיות חשובות לחיים בתמימות ובנועם, גם לילדים וגם להורים.